דבר המנהלת רימונה בנדיבה לתלמידי החטיבה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ג
יקרים,
היום אנו מציינים את יום הזיכרון לשואה וגבורה, יום הזיכרון ה 78 לרצח העם היהודי ע"י הצורר הנאצי.
השואה הייתה שורת מעשי רצח עם ורדיפות אנטישמיות מתוכננות ומאורגנות, שבוצעו כנגד העם היהודי החל מעליית הנאצים לשלטון בגרמניה בתחילת 1933 ובמהלך מלחמת העולם השנייה ועד כניעת גרמניה הנאצית במאי 1945 .
פשעים אלו נחשבים עד היום לרצח העם הגדול בהיסטוריה האנושית. לא רק יהודים נרצחו בידי הנאצים, גם שבויי מלחמה מברית המועצות, אנשים עם מוגבלויות, הומוסקסואלים, צוענים. אך המושג הנורא "שואה" מתייחס בעיקר לרצח העם היהודי. שישה מיליון יהודים נרצחו על עצם היותם יהודים. מתוכם מיליון וחצי ילדים!
בכל שנה, הימים שקודמים לימי הזיכרון הלאומיים שלנו בישראל, מלווים בהרבה מחשבות, רגשות ותהיות על מה חשוב לומר, באילו מילים כדאי להשתמש, מה להדגיש, על מה לוותר. השנה, שתי מילים חוזרות ועולות בראשי ואותן אני מציעה לכולנו במתנה: זיכרון וזמן. את הראשון אפשר לחזק, את השני לא נוכל לעצור. שניהם משפיעים ומושפעים זה מזה.
ומה עלינו כחברה יהודית – ישראלית לעשות לגביהם?
זכינו לחיות במדינת ישראל שהוקמה אחרי השואה. נולדנו פשוט בזמן אחר. כיהודים וכישראלים, חובתנו לא לאפשר לזמן שעבר מאז השואה למחוק את הזיכרון הלאומי שלנו. חובתנו להמשיך ללמוד, לספר, להקשיב, לתעד את הזיכרון שנמצא בליבם ומוחם של שורדי השואה ושל ילדיהם שחיו תחת צל הסיפורים המצמררים.
אם לא נשמר את הזיכרון, נשכח מדוע אנחנו כאן, מדוע חשוב כל כך שנשמור על מה שהקמנו כאן בארץ ישראל, נשכח את המשמעות שלנו כעם יהודי, כחברה דמוקרטית ישראלית: להיות עם חופשי בארצו, חזק, אחד ומיוחד. אויבו הגדול ביותר של הזיכרון הוא הזמן. זמן יכול להקל על זיכרון קשה, הוא לא תמיד מרפא את הפצע.
שורדי השואה לעולם לא ישכחו את הזוועות, את אובדן החיים, את הפגיעה הקשה בגוף ובנפש. הזמן הוא לא תמיד רופא. הוא אולי
מביא איתו הקלה. הזמן עלול גם להשכיח מאיתנו את מה שחשוב, הוא עלול לטשטש את הזיכרונות, את הסיפורים שחשוב שנזכור.
משנה לשנה אנו מאבדים יותר שורדי שואה. הזמן אינו פועל לטובתם והם הולכים לעולמם. כל מה נשאר מהם הוא הזיכרון. את הזמן לא ניתן לשמור או לעצור. את הזיכרון אפשר וחשוב מאד שננצור. בכפר סבא עירנו, החוגגת השנה 120 שנים להיווסדה, חיים היום
1,434 שורדי שואה. תזכרו את המספר הזה כי מחר הוא עלול להשתנות. מחר עלול להיות זיכרון אחד פחות, סיפור אחד שכבר לא
יהיה מי שיזכור לספר.
תלמידי שרת יקרים,
במהלך היום תקבלו נר זיכרון ועליו סיפור אחד מתוך מיליוני סיפורים של גבר, אישה או ילד שנספו בשואה. למרות שנהוג להדליק נר
נשמה בערב יום השואה, בקשה מיוחדת אחת לי אליכם היום:
קראו את הסיפור שתמצאו על הנר, שתפו את חבריכם והדליקו אותו בביתכם. הנר יבער במשך 24 שעות מרגע הדלקתו. כך, במעשה קטן אחד
תזכרו סיפור אחד לפרק זמן של יממה אחת. כך תיצרו אתם חיבור בין שתי מילים: זמן וזיכרון.
