דבר המנהלת רימונה בנדיבה לתלמידי החטיבה ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה תשפ"ג

לפני שבוע בדיוק ציינו את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, הסיבה העיקרית שהביאה אותנו אל ארץ מובטחת, מדינה לעם היהודי בה ילך בראש מורם, גאה ובטוח.
והיום, ה' באייר תשפ"ג, אנו מרכינים ראשינו ומתייחדים עם זיכרון 24,213 חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה שנפלו ונפגעו במהלך 75 שנות קיומה של מדינת ישראל.

בחודש האחרון הצטרפו משפחות נוספות למעגל השכול לאחר רצח בניהן ובנותיהן בפיגועי טרור מזעזעים. ליבנו עם המשפחות השכולות שנושאות את זיכרון החללים יום יום, דקה דקה. לא קלה היא דרכנו בבניית מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית. הקמנו מדינה יש מאין, נקראנו להגן עליה כל פעם מחדש ולהקריב חיים למענה, נאבקנו ועודנו על זכותנו למקום ראוי, מכיל את כל גווני האוכלוסייה ומעניק לכל אזרח בה הזדמנות לחיים טובים ובטוחים.

לצערנו, תקופה זו משקפת לא מעט חילוקי דיעות על שאלות מהותיות בנוגע לאופייה של מדינת ישראל. קולות של מאבק ומחאה ממלאים את ימינו ומעוררים בנו מחשבות, רגשות וסימני שאלה רבים. למה אנחנו כאן? מה מטרתנו כעם יהודי, כחברה ישראלית? כיצד אנו רוצים לחיות כאן? מה החלום שלנו עבור מדינת ישראל? עבורנו, עבור
ילדינו?

לצד המחלוקות והויכוחים, ביום המקודש הזה, לרגע אחד של צפירה, אזרחי מדינה שלמה מתחברים לרקמה אנושית אחת מאוחדת, כואבת אך חזקה, מרכינה ראש אך גאה בבניה, בבנותיה, בהישגים הגדולים אליהם הגיעה ב 75 שנות קיומה, בצבאה המוסרי ביותר בעולם, בערכיה המשתקפים בפני הדור, בכם, תלמידינו היקרים. ערכים של אחריות אישית, נתינה, מעורבות וערבות הדדית. כל אלה חייבים להישאר בתודעה האישית והלאומית שלנו בכל יום על מנת שנזכור בזכות מי ובזכות מה אנו חיים כאן, לזכור שהמחיר הכבד של אובדן החיים אינו לשווא, שמחובתינו למצא את המאחד והמשותף לכולנו כדי שנוכל להמשיך לבנות כאן חיים יחד, זה עם זה, בשלום.